<h1>תוספות רי"ד — נזיר</h1>
<h2>דף ה.</h2>
[נזיר ט' ע"א] ולב"ש אמאי נדר ופתחו הוא כו'. כמה גירסא זו קשה בעיני ביותר דכיון דאמר דב"ש ס"ל כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה מאי מקשה לי' תו נדר ופתחו עמו הוא אטו כשהעריך פחות מבן חודש אין זה נמי נדר ופתחו עמו שהרי אין ערך לפחות מבן חודש אלא משום דסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה אמרי' דהאי דאמר ערך כאלו אמר דמים ה"נ האי דאמר גרוגרת כאלו אמר יין כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ותו דקא מסיק וב"ה סברי לה כר"ש ואמאי קא הדר בי' ממאי דאמר כר' יוסי ונדר ופתחו עמו הוא והנכון בעיני לומר דלישנא אחרינא היא זו וה"ג לב"ש נדר ופתחו עמו הוא פירוש כיון דאמר מן הגרוגרות לא יהא בדבריו ממש ואהדר ב"ש ס"ל כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר הרי זה נזיר כי קאמר מן הגרוגרות ומן הדבלה לאיתשולי הוא דקאמר וב"ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש והיינו כלישנא קמא אלא שהוסיף ליתן טעם למה חזר ואמר מן הגרוגרות וב"ה דמוקים כר"ש היינו נמי כר' יוסי דר"ש כר' יוסי ס"ל דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס והו"ל נדר ופתחו עמו ומש"ה קאמר שלא התנדב כדרך המתנדבים והכי אמרי' בפי' בפ' המנחות והנסכים אמר רבא בשיטת ר' יוסי אמרה דאמר בגמר דבריו אדם נתפש.
<h2>דף ט:</h2>
[נזיר ח' ע"ב] אלא אי אמרת חדא נזירות קא מקבל עלויה מאי כיון (שהתחיל) [שהשלים] מת. ה"ג, וה"פ אי אמרת חדא נזירות קבל עלוי' כמנין ימות החמה דהיינו שיהא נזיר שס"ה ימים מה רבותא היא זו שהי' נזיר שנה אחת שהוצרך לומר כיון (שהוצרך) (שהתחיל) [שהשלים] מת.
